אתחיל מהסוף להתחלה,
לא זו לא קלישאה, זו תפיסת העולם הפרטית שלי ואני מתרגמת אותה לדרך חיים שנכונה לי.
לפני כמה חודשים יצא לי לדבר עם אישה יקרה וחכמה על איך היא תופסת אושר ובשלב מסויים בשיחה היא אמרה לי: ״יש משהו מאד מתיש במרדף אחרי האושר, תמיד להיות שמח, תמיד להיות חיובי, למי יש כוח לזה?״
באותה שיחה נפל לי האסימון,
יש אנשים שעובדים בלהיות מאושרים,
הם ״הנוסע המתמיד״ של מועדון האושר.
הם מסיימים חווייה ומיד קובעים אחת אחרת, הם מרגישים צורך למלא את הזמן שלהם בסדנאות, ספרים, הצגות..
הם לא משאירים לעצמם רגע בחברת עצמם, למחשבות, נפילות או אפילו סתם להשתעמם.
הם במרדף,
אחרי משהו, אחרי פיקציה או אולי אחרי מה שנראה להם כמו אושר.
***
כשפתחתי את העסק שלי, היה חשוב לי להביא משהו אחר, התחבטתי תקופה ארוכה במה חשוב לי להביא..
מה המשהו האחר שלי?
אז חפרתי לעצמי,
וחפרתי..
והמשכתי לחפור
ושאלתי את עצמי מה באמת אנשים רוצים בחיים שלהם,
למה הם במרוץ? ולמה המרדף אחרי הגשמה עצמית?
ולמה זה? ולמה זה??
והגעתי למסקנה שהשורה התחתונה שלי היא:
כולנו שואפים להיות שמחים בחלקנו ומאושרים באמת מבפנים
וידעתי שהמשהו האחר שאני מביאה הוא שכל אחת ואחד שמגיעים אלי ידעו למצוא את הדבר הזה שנוגע עמוק בפנים, באושר הפרטי שלהם.
ובא לי לשים את זה על השולחן, הכי גלוי,
והלקוחות המדהימות שלי יעידו:
אני כמעט לא מדברת על אושר בפגישות ובתהליכים שאני מלווה!אין אצלי פונפונים או קונפטני או זיקוקים או שיחות מתקתקות,
כי אני מאמינה שכשאנחנו מתעמתות עם מה שקשה ולא מוותרות על עצמנו ולא מוותרות לעצמנו אז אנחנו שלמות יותר-
אנחנו מאושרות יותר,
וזו השורה התחתונה אצל כולנו!
אני לא רודפת אחרי האושר,
אני מאמצת אותו לחיי.
אז תעני בכנות, כי בסוף זו את מול עצמך-
איך את משאירה מקום לאושר בחייך? ומה את עושה עבורך עצמך?
.
.
.
.
댓글