הללי

היום הללי התקשרה אליי מבית ספר בוכה,

"מה קרה הללי?" שאלתי אותה בבהלה, "הכל בסדר מאמי?"

"אמא" בכתה הללי, "היום אני נפרדת מהחברות שלי, מבית הספר ואני כל כך עצובה" .

הילדה שלי נפרדת מהמוכר, האהוב והבטוח ואני כל כך מבינה אותה.

"תבכי מאמי, אמא מבינה" .

פרידות זה ביג אישיו,

חייבת להודות, פרידות מאז ומתמיד קשות לי, אני לא אוהבת לשחרר מחיי אנשים, תקופות וריחות.

ההיצמדות למוכר והבטוח הוא חלק מממגנון הישרדותי אצלנו והוא טבעי.

בעבר הייתי נמנעת מפרידות, רוצה שהן יעברו. משתדלת לא ללכת למסיבות פרידה, מחניקה בכי, מכינה את עצמי לתחושה ומשתדלת להמשיך הלאה.

היום אני מבינה (ולא רק יודעת) שפרידה היא חלק ממעגל החיים ואני נותנת לה מקום של כבוד על כל המשתמע. ורגע לפני שאני פותחת דבר חדש אני סוגרת את מה שנגמר.

אל תקלו ראש ותדפדפו הלאה, תנו לדברים לשקוע, תעבדו את התחושות ותנו להן מקום.

לצד ההתרגשות של הללי מהחדש שמצפה לה אני כל כך מבינה את ההאחזות במוכר.

לחיי פרידות שמביאות חדש וטוב בחיינו.

בהצלחה הללי,

כל סוף הוא התחלה חדשה,

אוהבת אמא